אוקיי, זמן מוזר לעדכן את הבלוג שמזמן (ממש מזמן) לא עודכן.
החלטתי לכתוב את הפוסט הזה על מייקל ג'קסון למרות שהקשר שלו לאפל קלוש (הקשר היחידי שמצאתי הוא שמייקל היה הבעלים של כל הזכויות על הקלטות הביטלס, שכידוע הלייבל למרבית אלבומיהם היה אפל וסמל תפוח).
מעולם לא הייתי מעריץ מושבע אבל כן הערכתי, אהבתי והקשבתי למייקל גקסון. למעשה, יש לי את הדיסקים של כל האלבומים שלו (מלבד האחרון) מקוריים ורשמיים (אבל לא אצלי) ואפילו תרמתי ליצירת אוסף אמפי3 מרשים שחבר שלי יצר עם כל השירים, העטיפות והמילים לשיריו (אני מדבר על גיל 15, שנת 1996).
בכל מקרה, הקשר הכי חשוב שיש כרגע למייקל ג'קסון ואפל הוא חנות האייטיונס, שלא מכבר הוכרה כחנות המוזיקה הגדולה בעולם. נכון לרגעים אלה 26 מתוך 30 הקליפים המורדים ביותר בחנות הם שלו. תשעת האלבומים הנמכרים ביותר בחנות הם גם שלו, כמו גם 10 מתוך 15 (או 25 מתוך 50) השירים הנמכרים ביותר גם הם שלו (או של חמישיית ג'קסון כמובן פה ושם).
מייקל ג'קסון נשאר ויישאר תופעת המוזיקה הייחודית ביותר אי פעם בעולם המוזיקה, שני או שווה אולי רק לביטלס ואלביס. הוא גם היה תופעה כלכלית ששברה כל שיא מכירות אפשרי כמעט. עכשיו נשאר לראות אם התופעה הזו תישאר איתנו ומייקל ג'קסון ידיח סוף סוף את אלביס מצמרת האמנים המתים המצליחים ביותר.
הייה שלום מייקל, גם אם לא נרגיש, גם אם נתעלם, גם אם נזלזל - אתה תחסר.
(אתם חושבים שהפוסט הזה היה רגשני ופלצני?! חכו כמה עשרות שנים למותו של מייקל ג'ורדן (חס וחלילה חס ושלום טפו טפו טפו מלח מיים) ותראו כמה ייבבות ודמעות אני יכול לשפוך לפוסט אחד...
נ.ב.
לפוסט זה לא צורפה תמונה או כל דבר אחר מפאת רגישות זכויות יוצרים שלא בא לי להתעסק איתה.
תגובות
הוסף רשומת תגובה